אפליה היא הקצאה לא שוויונית של סחורות, משאבים ושירותים, והגבלת הגישה להשתתפות מלאה בחברה המבוססת על חברוּת אינדיבידואלית בקבוצה חברתית מסוימת; היא מתוחזקת על ידי חוקים, מדיניות ונורמות תרבותיות המאפשרים יחס דיפרנציאלי המבוסס על זהות.

 

גזע הוא מושג שמתבסס על הרעיון השגוי לפיו תכונות פיזיות כמו שיער, צבע עור ותווי פנים הם סמנים משמעותיים המפרידים בין בני אדם לקבוצות נפרדות עם מאפיינים משלהם. רעיון שגוי זה מניח שקבוצות נפרדות אלו אינן שוות, והוא שימש להצדקת אי-שוויון חברתי ומשפטי. הרעיון עלה במהלך הקולוניזציה האירופית של אמריקה, כדי להצדיק ניצול של אנשים שחורים וילידים.

 

גזענות היא פגיעה בכבוד, בזכויות ובהזדמנויות, על בסיס שיוך קבוצתי. גזענות מבוססת על תפיסה של עליונות ביולוגית או תרבותית המוטמעת במוסדות החברה והמדינה, בנורמות החברתיות ובתרבות. היא כוללת פעולות ואמונות כלכליות, פוליטיות, חברתיות ומוסדיות המנציחות חלוקה לא שוויונית של זכויות, משאבים והזדמנויות.

בשנת 1966 אימץ האו"ם את ההגדרה הרחבה למושג "גזענות", המופיעה באמנה בדבר ביעור כל צורות הגזענות והאפליה (ישראל חתמה על האמנה ב-7 במרץ 1966, והפקידה את כתב אשרורה לאמנה ב-3 בינואר 1979):

"כל הבחנה, הוצאה מן הכלל, הגבלה או העדפה המיוסדים על נימוקי גזע, צבע, ייחוס משפחתי, מוצא לאומי או אתני, שמגמתם או תוצאתם יש בהן כדי לסכל את ההכרה, ההנאה והשימוש ולפגום בהכרה, בהנאה או בשימוש, על בסיס שווה, של זכויות האדם וחירויות היסוד בחיים המדיניים הכלכליים, החברתיים, התרבותיים, או בכל תחום אחר בחיי הציבור" (סעיף 1 א' לאמנה).

האמנה מגדירה גזענות באופן הזה כדי לכלול כל רעיון שבבסיסו עליונות של פרטים או קבוצות בחברה על פני קבוצות אחרות על בסיס הבדלים תרבותיים, חברתיים, לאומיים או אתניים. חידוד נוסף שמביאה ההגדרה של האו"ם הוא השימוש במילה תוצאתם, שמתייחסת לאופי ההפרה ושאינה תלויה בשאלה האם הפעולה נעשתה במטרה מפלה, כי אם ביצירת השפעה מפלה גם שלא במתכוון. זה מאפשר לנו לאתר נהלים, מנגנונים או מדיניות המנוסחים באופן "ניטרלי", אך תוצאותיהם עלולות להביא לידי הקצאה לא שוויונית של משאבים והזדמנויות על בסיס שיוך קבוצתי. חלק מהפרשנויות מתייחסות להבחנה בין אפליה ישירה לעקיפה, או בין פעולות שהן ניטרליות מבחינת ההיגיון הפנימי שלהן אך בעלות השפעה שלילית שונה על קבוצות מוגנות.

​

דיכוי נוצר כאשר קבוצות בשלטון נוקטות בפעולות, קובעות מדיניות או קובעות נורמות השוללות הזדמנויות, זכויות וחירויות מקבוצת יעד. הקבוצה הדומיננטית מרוויחה מבחינה כלכלית, חברתית או פוליטית על ידי הפחתת ערך וניצול קבוצת היעד. קורבנות הדיכוי הם חברות וחברים בקבוצות זהוּת חברתית שמהן נשללות זכויות, או הנדחקות לשוליים וחשופות לאלימות. הם חווים דיכוי במגוון דרכים על ידי סוכני דיכוי ומערכות או מוסדות הסוכן. הדיכוי מתאפשר ונשמר על ידי סוכני הדיכוי, התומכים בו ומכחישים את קיומו.

​

הגזעה היא תהליך שבאמצעותו נוצרים רעיונות והבנות לגבי גזע, המיוחסים לקבוצות של אנשים, וכתוצאה מכך נוצרים פערים גזעיים ויחס שונה. שכל האנשים מושפעים מההבנות והרעיונות של החברה שלהם ביחס לגזע. מכיוון שגזע הוא הבנייה חברתית - המצאה - הרעיונות וההבנות הם תלויי מקום ומשתנים לאורך זמן.

 

הגמוניה מתייחסת לתהליכים שבהם התרבות השלטת שומרת על מעמדה הדומיננטי. למשל, שימוש במוסדות לפורמליזציה של כוח, שימוש בביורוקרטיה כדי לגרום לכוח להיראות מופשט (ולכן לא קשור לאדם ספציפי); הנחלת האידיאלים של הקבוצה ההגמונית לכלל האוכלוסיה באמצעות חינוך, אמצעי התקשורת וכו'.

 

הון הוא מכשיר סמלי של שליטה בעתידו של המחזיק בהון ובעתידם של אחרים. העולם החברתי הוא מרחב רב-ממדי, המובנה על-פי התפלגות ההון לצורותיו השונות. היחידים פועלים למקסום הונם הממשי, הסמלי או התרבותי. כמות ההון הנצברת קובעת את הזדמנויות החיים של כל אדם ויוצרת הבחנות מעמדיות. ההון אינו בהכרח חומרי או כלכלי, אך גם צורותיו הסמליות יותר משקפות את הפער המעמדי העומד ביסוד ההתפלגות של ההון החומרי.

 

חינוך נגד גזענות הוא גישה להוראה ולמידה המבקשת לזהות, להתנגד ולבטל גזענות, הדרה ואפליה בבתי ספר ובחברה. גישה זו מתבססת על ההכרה בכך שמבנים חברתיים ומנגנונים גזעניים, כמו גם אמונות מהעבר והטיות אישיות, משפיעים על כל בני האדם, בכל זמן ובכל מקום, כולל בבתי ספר. הקריאה לחינוך נגד גזענות רואה באנשי ונשות החינוך כבעלי אחריות להכיר בתופעת הגזענות, להתמודד עמה ולהשתמש בהוראה ובתוכנית הלימודים באופן יזום כדי לקדם שינוי חברתי ועתיד טוב יותר לכל התלמידים והתלמידות.

ברמת המיקרו, הוראה כזו מתייחסת למגוון הזהויות החברתיות ומבקשת לשנות את האופן שבו (אי) שוויון מערכתי מעצב את הדינמיקה במרחבי ההוראה והלמידה, ואת האופן בו הם משפיעים על חוויותיהם של יחידים במרחבים הללו. המרחב המרכזי בו מתקיימת ההוראה המכילה (inclusive) הוא בכיתה. תרגול של הוראה מכילה דורש מהמורות והמורים, המרצות והמרצים, לבחון את הפרקטיקות הפדגוגיות שלהם במסגרת הכיתה, לזהות היכן ניתן להפחית הטיות וכיצד להתמודד עם אתגר אי-השוויון המערכתי באמצעות התמקדות בעיצוב תוכנית לימודים בכל שיעור/קורס, באופן ההוראה/הנחייה ובאינטראקציות המתרחשות בכיתה, ועל ידי כך ליצור גישה שווה והזדמנויות לכל היחידים והזהויות. ברמה הפרקטית, חינוך נגד גזענות דורש מאנשי ונשות החינוך לחשוב על מה שהם מלמדים וכיצד הם מלמדים זאת.

ברמת המאקרו, חינוך נגד גזענות מתמקד בחיבור הכיתה הספציפית להקשרים רחבים יותר: מבניים, מוסדיים ותרבותיים (דיסציפלינה, בית ספר/מכללה/אוניברסיטה, קהילה מקומית, מדינה, הקשרים גלובליים). המטרה המרכזית היא לייצר התערבויות במנגנונים המשמרים אי-שיוויון והדרה חברתית במרחבים החינוכיים באמצעות ניתוח של גזענות מבנית, בחינת יחסי הכוח ושאיפה לצדק חברתי. הלמידה מתמקדת במורכבות של מערכות, במיוחד אלה שבבתי ספר. תכנית הלימודים מזמינה את התלמידים לבחון כיצד פועלות מדיניות ופרקטיקות כדי לעכב או לקדם את הפוטנציאל האנושי. בתי ספר המקדמים חינוך נגד גזענות מפרקים מערכות לא שוויוניות ויוצרים מערכות חדשות.

 

כוח הוא היכולת לפעול או לייצר השפעה. כוח יכול להיות חברתי, כלכלי או פוליטי. ברמה חברתית רחבה, למוסדות החברה והמדינה יש סמכויות ותקציבים גדולים, ועל כן יש להם כוח רב לפעול ולייצר השפעה. קשה לדבר על גזענות בלי להבין מהו כוח; גזענות היא פעולה המתקיימת בדרך כלל בתוך דינמיקת כוח א-סימטרית, שבה הפוגע בעמדה חזקה יותר או דומיננטית יותר. יש שלושה סוגי כוח עיקריים : גלוי, נסתר ובלתי נראה. חשוב ללמוד לזהות את שלושתם כדי לקדם מאבק בגזענות ולשנות את משוואות הכוח.

• צורות גלויות של כוח מתייחסות במיוחד לתחום הציבורי או הפוליטי, שבו מתקבלות החלטות פורמליות. הן כוללות את הכללים הפורמליים, את המבנים, הרשויות, המוסדות והנהלים של קבלת החלטות. זה עשוי להתייחס לממשל מקומי, אזורי או לאומי, או לתהליכי ממשל וקבלת החלטות של כל ארגון באמצעות כוח מוסדי – היכולת או הסמכות הרשמית להחליט מה טוב עבור אחרים, היכולת להחליט למי תהיה גישה למשאבים, והיכולת להפעיל שליטה על אחרים.

• כוח נסתר או עקיף, הנקרא לפעמים כוח קביעת סדר היום, מתייחס למי שמשפיע על החלטות או קובע את סדר היום מאחורי הקלעים. המחזיקים בכוח זה הם בעלי העניין המייעצים לבעלי הכוח הגלוי. אנו רואים כוח נסתר בין מנהיגים פוליטיים למנהיגים דתיים, בין תאגידים פרטיים או לוביסטים לנבחרי ציבור וכו'. משמעות הדבר היא ששחקנים אלו יכולים להשפיע על החלטות מדיניות והחלטות פוליטיות, בלי שום מנדט הנראה לעין לעשות זאת. יש להם את היכולת להשפיע על ההזדמנויות של אנשים, על גישה למשאבים וזכויות בעקיפין, מבלי לתת פקודות ישירות וללא כל זכות פורמלית לעשות זאת. תורמים וקרנות מפעילים באופן דומה כוח נסתר כשהם מכתיבים מהם המסלולים הטובים ביותר לשינוי חברתי, או כיצד צריך להיראות שינוי חברתי, ולכן שולטים בעקיפין בסדר העדיפויות שלפיו עובדים ארגונים לשינוי חברתי, ועל מה הם לא יכולים לעבוד.

• כוח בלתי נראה הוא במובנים רבים הבעייתי מבין שלושת סוגי הכוח, כיוון שהוא בלתי נראה – אי אפשר לדעת איך לחפש אותו והיכן למצוא אותו. משום כך, לעתים קרובות זוהי צורת הכוח שהכי קשה לאתגר אותה ולהתעמת איתה. כוח בלתי נראה הוא הכוח לעצב את הדרך שבה אנשים חושבים ומרגישים לגבי עצמם ולגבי אחרים. זה הכוח שיוצר גישות והטיות גזעניות, והדרך בה הרצונות והצרכים שלנו מושפעים.

 

מערכת היא קבוצה מקושרת של גורמים מאורגנים המשיגים תוצאה מסוימת. המרכיבים של מערכת עשויים לכלול אנשים, ארגונים, מדיניות ודברים שפועלים זה עם זה למטרה מסוימת. הבנת מערכות פירושה לראות את התמונה הכוללת וכיצד כל החלקים עובדים יחד.

 

נרטיב דומיננטי הוא סיפור או פרשנות המשקפים את נקודת המבט והאינטרסים של הקבוצה החברתית הדומיננטית (דומיננטיות אין משמעותה רוב מספרי), ומוציאים או ממזערים נקודות מבט אחרות. נרטיבים דומיננטיים מוטמעים ומתוחזקים על ידי חזרתיות: הם מופיעים בתוכניות הלימודים, במדיה ובתרבות הפופולרית לעיתים קרובות כל כך עד שהם נתפסים באופן נרחב כאובייקטיביים וא-פוליטיים. למעשה, הם לא אובייקטיביים ולא א-פוליטיים.

​

נרטיב נגד, או קאונטר-נרטיב, מתייחס לנרטיבים שעולים מנקודת המבט הייחודית של מי שנדחקו לשוליים מבחינה היסטורית. הרעיון של "קאונטר" לכשעצמו מרמז על מרחב של התנגדות. האפקט של נרטיב נגד הוא להעצים ולתת סוכנות לאותן קהילות באמצעות בחירת המילים, הדרך בה מספרים את הסיפור ונקודת המבט ממנה הוא מסופר. הקאונטר-נרטיב מאפשר יצירה וקריאת המציאות באופן מורכב.

 

פריווילגיה, או זכות יתר, פועלת ברמה האישית, הבין-אישית, התרבותית והמוסדית, מעניקה יתרונות והטבות לחברי קבוצות דומיננטיות ונמנעת מחברי קבוצות לא דומיננטיות או שוליות. אנשים מקבוצות דומיננטיות מאמינים לעתים קרובות שהם הרוויחו את הפריווילגיות מהן הם נהנים, או שלכל אחד יכולה להיות גישה אליהן אם רק יעבוד קשה כדי לזכות בהן. למעשה, פריווילגיות ניתנות לאנשים מקבוצות דומיננטיות בין אם הם רוצים את זכויות היתר הללו או לא, וללא קשר לכוונתם המוצהרת. לעיתים קרובות, אנשים מקבוצות דומיננטיות אינם מודעים לכך שהם חברים בקבוצה הדומיננטית.

 

פרספקטיבה היא נקודת המבט שממנה הפרט רואה, חווה ומעבד אירועים. פרספקטיבה מעוצבת על ידי זהויות חברתיות, אמונות, ערכים, תחומי עניין וניסיון קודם של כל אדם. בגלל זה, קבוצה מגוונת של אנשים יכולה לחוות את אותו אירוע או לראות את אותה מערכת עובדת בצורה שונה לגמרי. לקיחת פרספקטיבה היא היכולת לתפוס ולהבין מצב קוגניטיבי מנקודת מבטו של אדם אחר, והיא היבט מכריע בהתפתחות האנושית המובילה לאמפתיה, הפחתת הטיות, יצירתיות ויכולת לפתור קונפליקטים.

 

צדק הוא מערכת (או תהליך) המתייחסת לכל בני האדם כבעלי ערך שווה ומבטיחה הזדמנויות שוויוניות והוגנות לכל אדם. חוסר צדק הוא האיכות של יחס לא הוגן או שלילת זכויות שמהן נהנים מאחרים.

 

שוויוניוּת היא תהליך של שינוי בפרקטיקות, במדיניות ובנהלים ברמת בית הספר, המחוז והמערכת בכללותה כדי לתמוך בהוגנות ובהכלה אקדמית. היא מבטיחה שלכל ילד וילדה יש את כל מה שהם צריכים כדי להצליח, בין היתר משאבים, מורות/ים, התערבויות וכו'.

 

תודעה ביקורתית היא היכולת לזהות מערכות המייצרות אי-שוויון והמחויבות לפעול נגד מערכות אלו.

 

תוכנית הלימודים היא התוכן, החומרים, הפעילויות והאסטרטגיות המגוונות שהמורות והמורים בוחרים ומשתמשים בהם להוראה.