בילדותי אהבתי מאוד מספרים, הם עזרו לי לשכוח את הקשיים ברכישת השפה העברית. אהבתי מאוד לתרגל מתמטיקה עם אבי, שלימד אותי פתרון בעיות במגוון שיטות שלמד באתיופיה. בבית הספר, למרות שהגעתי לתוצאות הנכונות במבחנים המורה לא נתנה לי ציון כמו ליתר התלמידים אלא דרשה ממני לשבת ליד שולחנה ולעשות מבחן חוזר. היא הסבירה שעליי לפתור את התרגילים בשיטה שהיא לימדה. מאז לא השתמשתי יותר בשיטות של אבי.
כשהגעתי לגיל שבו חילקו אותנו להקבצות, הופתעתי שלא שובצתי להקבצה הגבוהה, למרות שמתמטיקה הייתה תחום שהצטיינתי בו. המורה הבהירה לי שאין לי סיכוי לעלות הקבצה, ושהדבר נעשה לטובתי האישית, כדי לאפשר לי חווית הצלחה. זו הייתה הנקודה שבה הבנתי שהמתמטיקה מעולם לא הייתה ניטראלית: המתמטיקה כדיסציפלינה והאופן שבו היא נלמדת הם בעצם השתקפות של יחסי הכוח, הערכים והסיפורים של האידאולוגיה השלטת. הצלחה במתמטיקה בבית הספר שבו למדתי הייתה שמורה לסוג מסוים של אנשים – ואני לא הייתי ביניהם.
"לובן משפיע על איך ואיפה אנחנו רואים את היכולת במתמטיקה": רושל גוטיירז, פרופסור לחינוך מתמטי מאוניברסיטת אילינוי, פרסמה אנתולוגיה שמסבירה מדוע קורסים במתמטיקה הם גזעניים. היא חקרה כיצד מתמטיקה מנציחה את הפריווילגיה הלבנה, ואחת הדוגמאות שהיא מציגה הוא המחקרים הרבים שנעשו בארה"ב לאורך השנים, ושמראים שוב ושוב שההישגים במתמטיקה של תלמידים שחורים, לטינים וילידים, נמוכים לעומת הישגיהם של תלמידים לבנים ואסייתיים.
פרופ' גוטיירז מראה כיצד הממצאים הללו מתחילים להתמזג בהדרגה עם האופן שבו המורים למתמטיקה רואים את התלמידים ועם מערכת הציפיות שלהם מהם: המורים מייחסים את ההבדלים בהישגים ליכולות מולדות קבועות מראש, ובהתאמה רמת הציפיות שלהם מתלמידים לבנים ואסייתיים עולה. מנגד, הם מצפים להישגים נמוכים מתלמידים שחורים ולטיניים, ולכן הם מלמדים אותם רמה נמוכה יותר של מתמטיקה ומשתמשים בשיטות הוראה פחות מתוחכמות. לעומתם הלבנים והאסייתיים מקבלים את היתרון האוטומטי שהעניק להם הלובן ולכן מקבלים הזדמנויות לתרגל מתמטיקה מתוחכמת ומהותית יותר. הדבר לא שונה גם בארץ: פרסומים רבים עומדים על הפערים ברמת ההישגים של האוכלוסייה הכללית מול הישגיהם של תלמידים יוצאי אתיופיה, ערבים ובדואים, וכמובן על פערים בשיבוץ במגמות מדעיות בין תלמידות ותלמידים.
ב2015 התפרסם מחקרם של אדית סאנד וויקטור לוי הנוגע להשפעת ההטיה המגדרית של מורים בבתי הספר בנוגע להישגים אקדמיים של בנות ובנים בחטיבות הביניים, ואיך הזה משפיע בטווח הקצר על השתלבות בקורסים מתקדמים במתמטיקה ובמדעים במהלך התיכון ובטווח הארוך כיצד זה משפיע על הלימודים האקדמאיים ובהמשך השתלבות בשוק העבודה. תוצאות המחקר מראות כי הטיות המורים לטובת ילדים מובילה להשפעה חיובית מגדרית על הישגי הבנים והשפעה שלילית על הישגי התלמידות. הטיות אלה משפיעות על השתלבותם העתידי של בנים ובנות בשלבים מתקדמים יותר בתיכון ובאקדמיה וכפועל יוצא גם בשוק העבודה.
מורים/ות בבתי הספר ומרצות/ים באוניברסיטאות חייבים להיות מודעים לפוליטיקה שהמתמטיקה מסתירה. בהרבה מובנים המתמטיקה עצמה פועלת כמו מנגנון ה"לובן". מי מקבל קרדיט על פיתוח מתמטיקה? מי מסוגל/ת? מי נתפש כחלק מהקהילה המתמטית? מי קיים בספרי הלימוד ומי נעדר ממנו? כל השאלות הללו חשובות כדי לפתח פדגוגית הוראה שיכולה לתקן את ההטיות הללו. תהליך כזה צריך להתמקד בחשיפת המנגנונים מדירים, ובפירוק הרעיונות השליליים שיש למורים על תלמידים המשתייכים לקבוצות מיעוט, ובמקביל בפירוק הרגשות השליליים ותחושת המסוגלות הנמוכה שיש לתלמידים מקבוצות מיעוט ולבנות ביחס למקצוע זה ולעצמם.
דוגמה אחת למנגנון כזה היא המסרים החברתיים והפוליטיים הסמויים שקיימים בתכנים של ספרי המתמטיקה, הניטרליים והאובייקטיביים לכאורה. מסרים המחזקים תפיסות ואמונות לגבי מי הקבוצות הדומיננטיות בחברה, הבנייה חברתית של תפקידים מגדריים וחיזוק תפיסות ניאו ליברליות.
דוגמא נוספת למנגנון הוא יצירת מבנים פנימיים בבתי הספר: "אם נסתכל במבנים הפנימיים בבתי הספר: חלוקה למגמות, חלוקה להקבצות, כיתות על פי רמת לימודים – נגלה שהקבוצות הקשורות למתמטיקה משקפות לעתים קרובות את המבנה הדמוגרפי של בית הספר, עוד ידוע כי תלמידים, בתי ספר והחברה כולה נבחנים על פי בעיקר בהקשר של מוצא ומצב כלכלי. ההצלחה שלהם במתמטיקה, יותר מאשר במקצועות לימוד חשובים אחרים כמו היסטוריה, ספרות ותנ“ך. כיוון שלימודי המתמטיקה מצליחים לשמור על מעמדם כבסיס מרכזי להערכת ההישג הלימודי. יוצא מכך, שיוקרתה של המתמטיקה מבוססת על הדרה של קבוצות שלמות ויצירת שוליים."כותבת ד"ר גליה זלמנסון-לוי [במאמר "הוראת מתמטיקה כהזדמנות לחינוך לערך השוויון", מתוך הספר "שיעור לחיים" של האגודה לזכויות האזרח (2015).
מדוע חשוב לדבר על הוראת המתמטיקה? כי מתמטיקה נחשבת למקצוע יוקרתי, ל"מלכת המדעים", כי מתמטיקה היא מקצוע ממיין שההצלחה בו פותחת דלתות ומגבירה את סיכויי הקבלה לאוניברסיטה ולפקולטות נבחרות, ובהמשך גם למקצועות מבוקשים. אבל בעיקר כי הוראת המתמטיקה נחשבת לדבר ניטראלי, נטול דעות קדומות והטיות חברתיות. תפיסה זו בעייתית ומטעה, ובמיוחד משמרת את יחסי הכוח בחברה.
הגישה הקונסטרוקטיבית-חברתית רואה את המתמטיקה כהבניה חברתית, כתוצר של תרבות שאפשר לתקן ולשנות. כך, הוראת המתמטיקה יכולה להיות כלי גם להגשמה של המטרות הרחבות יותר של החינוך – החינוך לערכים ולפלורליזם.
פורסם (בקיצורי עריכה) תחת הכותרת "בגרות בגזענות" בידיעות אחרונות ב-21.3.2018